ריקי לוי דינר

ריקי לוי דינר

טור אישי על הורות, זהות, נשיות, וכל מה שנוגע בבטן הרכה שלנו.

לכניסה



עוד באו-מאמא


פגות 1
יום רביעי כאבי תופת, אני עולה לביה"ח. התחילו צירים. אומרים לי בבוקר יום חמישי, "חייבים לנתח לאור ההיסטוריה הרפואית שלך". יום חמישי אני, שוב, בניתוח קיסרי, שבוע 36 להריון.
בני השלישי נולד במשקל יפה, ביחס לגיל ההריון, של 2.515 ק"ג. למרות ציון לידה מצויין (9-10) וגיל הריון מתקדם מתגלה כי ראותיו אינן בשלות והוא מוכנס לטיפול נמרץ פגייתי ומונשם.
ריקי לוי דינר

עולמנו מתהפך, משתנה, מטלטל. כיום שישה ימים לאחר הלידה, נרי עלה כיתה (כפי שאומרים בשפה פגייתית), הוא כבר אינו מונשם, מעכל סימילק באמצעות זונדה ומתקדם....
הטור הזה מלא קטעים ורשמים שכתבתי בבית החולים.

צילום אילוסטרציה
צילום אילוסטרציה

נשימה 1
הוא מונשם.
מונשם. אינו נושם בכוחות עצמו.
מונשם.
אני מנסה לעכל את משמעות המילה ומרגישה כי איני יכולה, לא בהקשר של בני.
אני מכירה אותה מעולם המבוגרים, מונשם- אנשים שהמכונה מחזיקה את חייהם.
תמונות מ- ER וסדרות אחרות עולות במוחי בהקשר זה, לא בהקשר תינוקות, לא בהקשר בני.
הם מסבירים לי, הצוות הרפואי כי מונשם אצל פגים, כמוהו כעזרה בנשימה, וכי אל לי לדאוג, לא היה רגע אחד בו בני לא נשם. הוא תמיד נשם, רק עם עזרה, קטנה, גדולה, אך רק עזרה.
ואני רק שומעת שוב ושוב את המילה הנוראית הזו, "מונשם", ורואה את חזהו עולה ויורד, עולה ויורד באמצעות צינור המפעיל את ריאותיו הקטנטנות ולא מאמינה.


נשימה 2
מנסה לומר לעצמי כי אני אמיצה, כי יכולה גם לזאת. ואני יודעת כי אני כן, אני אשרוד גם את זה ללא קשר לאומץ. כי כוחותיי יוכלו לעמוד לי בעבוד הנזקקים להם; ילדיי, משפחתי, ביתי.
אך אני מרגישה כבר מרוקנת, לאה ובלה. רוצה לנוח מהשנה האחרונה, להתרוקן, לצוף, לא להזקק לכוחות אלו אלא פשוט לנשום. באוויר הפתוח, נשימה גדולה; שאיפה, נשיפה, שאיפה, נשיפה.
כה פשוט וכה קשה הוא השגור.
לנשום.


שפה פגיתבפגיה מדברים שפה אחרת. מדברים שפה של לאט, של סבלנות, של כמעט, של כרגע.
שפה שאינני מורגלת בה.
אני שואלת למצבו האחות עונה לי "כרגע, הוא יציב".
שואלת אם מצבו נחשב משתפר, והיא עונה לי "אצלנו מדברים מרגע לרגע לא מדברים בתהליך, כרגע בסדר".
שואלת אם נשקפת סכנה לחייו, והיא עונה "כרגע לא".
אני רוצה להגיד לה שאני יודעת שכרגע, שאני יודעת שתמיד הכל יכול להתהפך, להשתנות בכל דבר בחיים. אני רוצה גם להגיד לה שלעיתים התקווה היא כל שיש לאדם ואל לנו לקחת לו אותה.
אבל בפגיה לא מדברים את השפה הזאת, לא האחיות.
מדברים כרגע.
התקווה מגיעה ממקום אחר. כי יש מראות, לצד השפה, שרואים רק בפגיה. הורים שמחזיקים עולל קטן ושרים לו דואט חרישי מלא שמחה, אמא שמחזיקה את פרי בטנה וזה מדהים, וזה מעניק תקווה ושובר אותי בדיוק באותה המידה.
אסור לי להרים אותו עדיין, רק לגעת, אפילו לא ללטף; מגע עמוק. הוא שוכב, מונשם, לא בוכה.
אני בוכה בשבילו, עבורו, עבורי, פורקת.
ורוצה להגיד לו שלילות טרופי בכי ללא שינה נראים לי הדבר המתוק ביותר עלי אדמות.
כרגע.


שפיות
אני מתקשרת לחברותיי ומזכירה להן שצריך לחגוג מומולדת למאיה ביום חמישי. תחגגו בלעדיי, אני אומרת להן, "אבל אל תשכחו לחגוג".
"תגידי לי את שפויה?" הן אומרות לי. "אין לך מספיק ממה להיות מוטרדת?"
אני מתקשרת לעורכת שלי ואומרת לה שהחיים מזמנים לי את הטורים הבאים וכי ביום רביעי הטור הבא יהיה על שולחנה.
"תגידי לי את שפויה?" היא אומרת  לי. "אין לך מספיק ממה להיות מוטרדת?"
אני מתקשרת ומתקשרת...מוודאת כי החיים זורמים כתקנם, שומרים על שפיותם ובכך מוודאת את אחיזתי בשפיותי. כי אם לא אז אשתגע.
שנה של נסיונות, התנסויות המתחילות לחלחל לא רק אל עצמי ותודעתי, אלא אל זוגיותי, ביתי ושפיותי.
אז אני מתקשרת ומתפקדת מוודאת כי הכל מתקתק...
וכותבת, וכותבת, כותבת את שפיותי לדעת......


עגלה שקופה


בכי של תינוק, מחלקת יולדות.
במחלקת יולדות שומעים את כל סוגי בכיי התינוקות.
את כל סיפורי ההריון ושמירת ההריון; ההזויים, המפחידים, המצחיקים, הטרגיים לצערנו, הקלילים, הקשים, המשפחתיים. הכל.
במחלקת יולדות עגלות שקופות מסיעות תינוקות שמנמנים, קרחים, שעירים, מן התינוקיה אל הוריהם וחזרה.
מורמים ומורדים, מחייכים, עטופים, בוכים.
גם אני רוצה עגלה שקופה.

 

טורה של ריקי מתפרסם מדי שבוע בניוזלטר שלנו- להרשמה לניוזלטר לחצו כאן

 



להוסיף תגובה
שם
דואר אלקטרוני
נושא
תוכן
  • את מדהימה! שירי - - 16/12/2009 | 14:42
    • זה מרתק ומדהים - קראתי בלי לנשום!
  • המון כוחות.. אמא לפג שבוע 26 - 15/12/2009 | 12:33
    • בתור אמא לפג שבוע 26 שבילה חצי שנה בפגייה יחד איתי, אני יכולה רק להזדהות ולשלוח המון כוחות..זה עובר, זה חייב לעבור :)
  • ריקוש - רעות - 14/12/2009 | 15:36
    • ריגשת אותי מאוד. שולחת לך חיבוק גדול של אהבה ואולי גם קצת חמצן בשבילך על הדרך... נשיקות לקטן האמיץ.
  • אוהבת ומחזקת! אורטל - - 13/12/2009 | 23:54
    • ריקילה, אין ספק שהכתיבה שלך זה חלק בלתי נפרד ממך ומקווה שלפחות כפי שזה נראה, שזה עוזר לך להאחז בצד השפוי. את חזקה , מצחיקה, מלאת אור ואנרגיה והנה קיבלתם חיזוק נוסף למשפחה - עוד אור - נרי, שאני בטוחה שמהר מאוד ימלא את הבית בעוד אור ואהבה!!! שולחת לך מפה המון אהבה ונשימות עמוקות...
  • ליטפת לי את הנשמה גולי - - 13/12/2009 | 23:40
    • כל כך מרגש ונוגע, ריגשת אותי עד לכדי דמעות. אני גאה בך על החוזק שלך וה- 1.55 מ' של כוח שיש בך. ואני מאחלת לכם רק בריאות כי שנינו יודעות שזה הדבר הכי חשוב בחיים.
  • אויי יקירתי... ורד - 13/12/2009 | 10:42
    • שמעתי את סיפורך וליבי החסיר פעימה, שמחה לראות שכרגע הכל בסדר ואני בטוחה שיהיה מצויין !!!! תוך שנה הוא כבר ירדוף אחרי נעמי, ינעל לך את הנעליים ויקרא אבא.... ואז הכל יראה לך כל כך שולי...
  • פגות 1 והמשך יבוא בוריס - - 12/12/2009 | 20:21
    • אחרי שראיתי אותך לאחר הלידה, שמעתי ועכשיו קראתי את הדברים אני מחכה למה יהיה עוד חודש / חודשיים. הייתי שמח לראות את ההשקפה על כל התהליך בראייה לאחור. אני חושב שזה מצוין שכתבת את הדברים עכשיו כאשר הרגשות עוד טריים ואני כולי בציפיה לכתיבת ההמשך לסיפור. אוהב מלא........ 
  • ווואוווו גיל - 11/12/2009 | 23:28
    • ריקי, ריגשת אותי עד דמעות.. הרבה בריאות לקטן... אוהבת, גיל
  • פגות שושנה - - 11/12/2009 | 22:50
    • היי ריקי ,אימלה,כך זה עים היצורים הקטנים שאנו יוצרים לעולם ולנו .הם עושים את שלהם בקצב שלהם והחשוב שהקצב יהיה טוב פורה וחיובי .ולא משנה מה אנו רוצים כי אנו רוצים רק טוב בכל מחיר .תאמיני לי כי כך יהיה
  • המון מזל טוב להולדת נ... ז'ניה - - 11/12/2009 | 17:07
    • זהו עוד מבחן אחד מיני רבים שהחים מציבים בפנינו. בטוחה שעם האומץ שלך ועם הנשמה שלך - הכל יעבור בקרוב ויהיה טוב! יהיה קשה עם 3 ילדים, אבל יהיה טוב. ריקי, יקירתי, רק נחת וביראות....כרגע, עכשיו ועד לעולמים.... אוהבת
  • תחזיקי מעמד... אסי - 11/12/2009 | 14:36
    • ריקי יקירתי, תחזיקי מעמד, הכרגע הוא רק זמני ובקרוב מאד תזכי בעגלה שקופה ובחיים חדשים שיתחילו בקרוב בהם תחווי כל צעד מחדש. אוהב מאד ומאחל לך רק לנשום טוב..
  • וואו... מאוד מרגש! אורי - - 11/12/2009 | 13:10
    • טפו טפו טפו שיהיה בריא! הכי חשוב! ומזל טוב ענק!!!!
  • הדמעות... לא מצליחה להחזיק בפנים... ומי שמכיר ומי שיודע - זהו קצה הקרחון של עולם זה... נופר - - 10/12/2009 | 20:09
  • לא קרו הרבה פעמים שגרמת לי לבכות. תותי - 10/12/2009 | 19:54
    • לא שאני זוכרת, לפחות... אבל הפעם הלך לך, ובגדול. ריקוש, אני איתך. מחזקת ומחבקת אותך. ופה בשבילך. מתי שאת צריכה.
  • כרגע הזלתי דמעה ברי - - 10/12/2009 | 11:48

כל תמונה היא סיפור 

*לכניסה לגלריות לחצו כאן

 

 

עוד באו-מאמא

 

ידיים, משפחה, ניוזלטר או-מאמא

ניוזלטר שבועי

אחת לשבוע מקבלים חברי מועדון O-mama ישירות לתיבת המייל שלהם, ניוז לטר הכולל מגוון תכנים בנושא משפחה והורות.

*ההרשמה חינם.

לכניסה לחצו כאן 

 

הרשמה לניוזלטר או-מאמא

שם פרטי
משפחה
דוא"ל
Powered by Artvision | Truppo Websites