ריקי לוי דינר

ריקי לוי דינר

טור אישי על הורות, זהות, נשיות, וכל מה שנוגע בבטן הרכה שלנו.

לכניסה



עוד באו-מאמא


מובייל
הקטע הבא נכתב בשנה הראשונה להולדת בני, איני יכולה לאמר בוודאות מתי בדיוק. שנה שהחלה בלידה טראומטית שהסתיימה בקיסרי חירום והובילה לדכאון לאחר לידה. הקטע כתוב מתוך תחושת אובדן אישי ועצבות גדולה. כיום כידוע לכם אני במקום אחר. עם זאת אותו מקום אחר התפתח מתוך אותה תחושת אבדן עצמי, ולכן אל לנו לשכוח כי עם כל חדוות היצירה של ועם ילדים יש גם הורות אחרת, לעיתים כואבת ושאינה מסתגלת. מוקדש באהבה גדולה לכל ההורים באשר הם...
ריקי לוי דינר

מירכתי החדר למנגינת המובייל שבחדר בנה, האזינה לו. לוחש לה רכות באוזנה את המילים להן כה ייחלה, ולצד זה כה נחוש, מאיים תובעני. כזה הוא החשש חשבה לעצמה. מרגיע, ושוב רועם, מלטף וחובט לאיזה מהם להאמין. המובייל המשיך לנגן שיר ערש חרישי וקול נשימת בנה הקט הדהד בין הצלילים. הלו...לחש לה הקול, עדיין כאן הרהרה לעצמה.
תמיד כאן ענה לה הקול, תמיד.

מובייל של טף טויס (יח"צ)
מובייל של טף טויס (יח"צ)

עצמה עיניה כמנסה להתרחק מכל זה, לא נעים חשבה לעצמה, האם לברוח להשאיר הכל מאחור או לנסות להתמודד, החרדה הייתה גדולה מדי. אך השאלה היא ממה? מהבריחה? המחופש או שמא מבית הכלא הנעים אך המאיים שיצרה לעצמה?
האם זאת אשר ביקשה לעצמה?
חדר ילדים עם נעימות, בעל שעובד עד מאוחר? דירת 4 חדרים ומינוס בבנק? בינוניות, יגיד חבר בשעת צחוק, הכל מסתכם בבינוניות.
מירכתי החדר היא תעצום עיניה לקול נגינת המובייל ותחשוב על אותה מילה חודרנית, בינוניות.


היכן הלהט? התשוקה הבוערת בעצמות? היכן אותו חיוך החובק את העולם. אותו חיוך הנמצא כעת בפי בנה ומתרגש לכל אותן מראות חדשים שברגע בו חווה אותן ימסו לנגד עיניו בתוך מראות השגרה.
כי הספסל כבר לא יהיה ראשוני כשהיה, ומראות המטבח מגובה אביו המחזיק אותו על כתפיו כבר לא יחווה כעולם חדש, כל אותה ראשוניות נעלמה. צליל המובייל כבר אינו נעים כבהתחלה, היא חושבת לעצמה, הוא מונוטוני ומחזיק אותנו בביטחון הבינוניות, השגרה.


בנה כבר אינו מתלהב ממנו כבתחילה, אלא מחפש בו את הנוסך שלוה המוכר, הידוע.
בשנות העשרים באותו להט חיפוש, חיפשו היא ובני דורה את הרגוע, השליו, את היצירה החדשה שיבנו לעצמם, עולם חדש. חדש אך רגוע, פונקציונלי מחבק. הם התקדמו, בני דורה, הלהט שכח  והם מצאו את העולם החדש שיצרו לעצמם בדמות הוריהם, בחזרה על מעשי הדור הקודם שחלם אף הוא על אותו עולם. על חידוש.


וכעת הם רק רוצים להרגע, לנוח מחובקים בתוך אותה שגרה שממנה הם כל כך חוששים, מאותו קול הקורא להם לעצור, לצד קריאתו השנייה לא לשכוח את הלהט, החום החיפוש. ומירכתי החדר היא מרגישה את הריצה המטורפת שלה, את הנעליים הכבדות שמנסות להרגיע את מנוסתה ומזכירות לה כי היא רוצה לנוח, לנוח, להפסיק את המרוץ המטורף.
אותו מרוץ שהיא בעצמה יצרה. אך מנוחת הרגליים מהי? דירת ארבעה חדרים, חדר ילדים עם נעימות, בעל שעובד עד מאוחר ומינוס בבנק?
מהו אותו שקט אם קיים היא חושבת לעצמה. כיצד מגיעים אליו.
נגינת המובייל מאיטה עצמה ומפסיקה, בנה ישן, רגוע שליו ובטוח.
היא אוספת עצמה ומחייכת...

 

טורה של ריקי מתפרסם מדי שבוע בניוזלטר שלנו- להרשמה לניוזלטר לחצו כאן

 

 

 


להוסיף תגובה
שם
דואר אלקטרוני
נושא
תוכן

כל תמונה היא סיפור 

*לכניסה לגלריות לחצו כאן

 

 

עוד באו-מאמא

 

ידיים, משפחה, ניוזלטר או-מאמא

ניוזלטר שבועי

אחת לשבוע מקבלים חברי מועדון O-mama ישירות לתיבת המייל שלהם, ניוז לטר הכולל מגוון תכנים בנושא משפחה והורות.

*ההרשמה חינם.

לכניסה לחצו כאן 

 

הרשמה לניוזלטר או-מאמא

שם פרטי
משפחה
דוא"ל
Powered by Artvision | Truppo Websites