ריקי לוי דינר

ריקי לוי דינר

טור אישי על הורות, זהות, נשיות, וכל מה שנוגע בבטן הרכה שלנו.

לכניסה



עוד באו-מאמא


גמילה מחיתולים חלק ג'-בעיות גמילה
קשיים ממושכים בגמילת חיתולים ביום ובלילה עשויים להעיד על בעיות שאינן קשורות בחיתול עצמו. לפעמים מדובר בבעיית עצמאות של הילד, פחדים לא רציונליים מהאסלה ועוד סיבות שעשויות לגרום, במקרים שכיחים למדי, לבעיות עצירות. כמה דרכים יצירתיות לטיפול בבעיה
ד"ר עדנה כצנלסון, פסיכולוגית קלינית מתוך ספרה "דיאלוג עם ילדים", באדיבות הוצאת כנרת זמורה ביתן דביר

איך מתבצע טיפול פסיכולוגי בבעיות גמילה?


אופי הטיפול הפסיכולוגי נקבע על פי מאפייני הילד והמשפחה וסוג הקושי שקיים. אפשר לטפל בבעיה דומה בדרכים שונות. הצלחת הטיפול אינה תלויה רק בסוג הטיפול, אלא גם במוטיבציה של הילד והמשפחה, בעקביות בתהליך הטיפול, בכימיה שנוצרת בין הילד למטפל ובין המשפחה למטפל, ובמקצועיותו של המטפל. חשוב להסביר לילד מדוע כדאי לטפל בבעיה ולקבל את הסכמתו.


הטיפול מתבסס על כמה עקרונות: שינוי דרך הגמילה, העברת מסר ברור, עקיבוּת מצד ההורים, תיאום עם גורמים נוספים המעורבים בתהליך, מתן עידוד, טיפול התנהגותי (מתן חיזוקים להצלחות חלקיות בשלב הראשון), טיפול משפחתי שנועד להפחית את הלחץ המשפחתי, וטיפול אינדיבידואלי בילד.


מבוגר: מה אתה חושב, מדוע הרטבת הלילה?
ילד: כיוון שאני לא מרגיש שום דבר כאשר אני ישן.
מבוגר: בוא נבדוק זאת. כמה פעמים נפלת מהמיטה בלילה שעבר?
ילד: אף פעם!
מבוגר: כיצד זה ייתכן? האם אתה מסתובב במיטה תוך כדי שינה?
ילד: כאשר אני מגיע לקצה המיטה אני מתהפך לצד השני.
מבוגר: אהה! בוא נבדוק עוד דבר. מה קורה כשנופלת לך השמיכה בלילה?
ילד: אני מרים אותה ומתכסה מחדש.
מבוגר: אתה רואה! אפילו תוך כדי שינה אתה מרגיש דברים כמו קצה המיטה, חום, קור. זאת אומרת שהעובדה שאינך מרגיש שום דבר בלילה אולי לא כל כך נכונה?


אחת הדרכים האפקטיביות לגרום לשינוי חשיבה אצל ילדים היא לבדוק איתם את הנחות היסוד שלהם צעד אחר צעד. כולנו מסיקים מסקנות מוטעות על סמך הנחות לא בדוקות, ופועלים לפיהן בלי יכולת לשנות את ההתנהגות.


כוחו של הדיאלוג בקטע זה טמון בכך שהמבוגר לא קופץ למסקנה, "גם בלילה אין הישן מאבד את יכולת השליטה", אלא עוזר לילד בזהירות, צעד אחר צעד, להבין שאינו מאבד שליטה על התנהגותו בזמן שינה. דבר זה מוליך למסקנה שגם את תחושת המלאות בשלפוחית הילד מרגיש, ויכול לפעול בהתאם.


יעל (בת תשע שנים ותשעה חודשים): אני אוהבת לשאול והם תמיד אומרים לי – את עוד קטנה, ילדה קטנה לא צריכה לדעת הכול, ואל תהיי חוצפנית. הם אומרים לי – את ילדה קטנה בטח שאת קטנה, אם לא היית קטנה לא היית עושה פיפי במיטה, ילדים גדולים לא עושים פיפי במיטה, רק ילדים קטנים עושים דווקא. כשהם יקראו לי קטנה ותינוקת, אני דווקא אעשה פיפי במיטה.


כפי שנאמר, אחת הסיבות האפשריות לכך שילד לא יוותר על הרטבה היא ההתייחסות אליו כאל קטן. לעתים קרובות אנו מתייחסים לילדים כאל גדולים או כאל קטנים על פי האינטרס המיידי: כשאנו דורשים דרישות – אנו רואים בהם גדולים, וכשאנו רוצים להגביל אותם – אנו מגדירים אותם קטנים.


בדיאלוג, ההורים משתמשים בעובדה שיעל מרטיבה כסיבה להגדיר אותה קטנה, וסוגרים בכך את מעגל הקסמים הבעייתי: אחת הסיבות להרטבה היא הגדרתה קטנה, ואחת מתוצאות היותה מרטיבה היא ההגדרה "את תינוקת". ברוב המקרים, השפלת ילדים לא עוזרת לשפר את התנהגותם. כשילד מוגדר כקטן, שקרן או פחדן, ספק אם יצליח לגייס כוחות כדי לשנות את דרכו.


איתמר: מי שייפול פה (לשירותים) המים כבר ייקחו אותו.
נעמה:  תסתכלו בפנים, אם לא יש שם המישהו שאוכל את הקקי של האנשים.
איתמר: פה אין. רק המון מים. כמו ים פה, עכשיו נוריד את המים.
גילי:  הוא ייפול שם בפנים ויטבע.
דנוש: איתמר, תיזהר נורא...


בדיאלוג של דוד גרוסמן, ממחזהו "גן ריקי", מוצגים חלק מהפחדים של ילדים מפני השימוש בשירותים:  הפחד ליפול לשירותים ולטבוע ,והפחד שבשירותים מסתתרת מפלצת שאוכלת את הקקי של האנשים. ילדים רבים בגיל הגן פוחדים ממכשפה שמסתתרת בשירותים ועלולה לסרס אותם. מפתיע עד כמה פחדים דומים מופיעים אצל ילדים מרקע שונה, שעברו תהליך התפתחות שונה.


מדוע מופיעים פחדים אלה?


על פי התיאוריה הפסיכואנליטית, גיל החינוך לניקיון הוא גם הגיל שבו מגלה הילד את ההבדלים בין המינים. בדמיונו, מדמה הילד שילדים שאין להם פין הם אלה שנענשו, והשירותים הם הזירה המתאימה לעונש: הילד חשוף, נמצא לבדו, בלי הגנה, ובפנים פעורה תהום שעלולה לבלוע את כל הבא בקרבה.


השירותים לא תמיד מותאמים לגודלו של הילד. הילד הקטן, היושב על פי חור כשרגליו לא נוגעות ברצפה, מרגיש מאוים.


התהליך האנאלי, על פי אֶריק אֶריקסון, ממרחיבי תורתו של זיגמונד פרויד, הוא תהליך שבו מתמודד הילד עם הפרשה מהחלק האחורי של גופו. זהו חלק שאין לו שליטה עליו, ולא תמיד ברור לו מה וכיצד הדברים מתרחשים. יש ילדים שחוששים שלא רק הצואה יוצאת מהחור, אלא איברים נוספים עלולים להיעלם להם. סירוב ללכת לשירותים, עצירות או פחד מהשירותים, עלולים לחשוף מחשבה ילדותית זו.


גיל החינוך לניקיון הוא גיל שבו לומד הילד להשיג שליטה על גופו. תהליך השגת השליטה הוא תהליך מורכב שמעורר רגשות סותרים: הרצון להיות גדול ולשלוט, מול הפחד לגדול, לא להיות מוגן על ידי המבוגרים, ולקבל אחריות על ההתנהגות והרגשות. אמביוולנטיות זו בהחלט עלולה לגרום לסערה רגשית ובעקבותיה פחדים. לכן, יש להתייחס בכובד ראש לפחדים שמבטאים ילדים, לנסות לזהות את מקורותיהם ולהציע לילד תמיכה שנובעת מזיהוי זה.


יואב (4) מסרב ללכת לשירותים להתפנות. כל פעם שהוא צריך ללכת הוא מבקש מאימא שתחתל אותו, הולך לפינה ומפריש את הצואה. גם להיפרד מהחיתול המלוכלך קשה לו, והוא דוחה שוב ושוב את ההצעות האם להוריד את החיתול ולהתרחץ.


התנהגות זו של ילדים אינה נדירה, אם כי אינה מובנת להורים. אין לנסות להילחם בכוח בבקשותיו של הילד הגדול להיות מחותל כדי "לעשות קקי". יש ילדים שמצליחים להיעזר במסלול ההדרגתי – לעשות קקי עם חיתול כשהם יושבים על סיר (או בשירותים), בהמשך להמיר את החיתול בתחתון-חיתול שהוא מהודק פחות, ובהדרגה לעשות את הדרך להשתחררות. אין להכריח, לכעוס, לבייש או להאשים את הילד על התנהגות זו, למרות אי הנוחות הרבה שהיא מעוררת.


בכל מקרה שילד עושה קקי בתחתונים, או בחיתול שאותו הוא מבקש, אפשר לומר לוֹ "אנו רואים שאתה מעדיף לעשות קקי בתחתונים. ייתכן שאתה עדיין זקוק לכך, ואם זה מה שאתה רוצה – זה בסדר. אלא שבכל פעם שתעשה קקי, תודיע לנו ותעזור להחליף את התחתונים. אנו בטוחים שאם תרצה לעשות קקי בבית השימוש – תצליח".


רונן בן הארבע לא מתפנה כבר שלושה ימים. הוא מסרב ללכת לשירותים למרות שבטנו נפוחה מאוד, והוא מסתובב בבית חסר שקט.


אימא: רונן, גש לבית השימוש.
רונן: אני לא צריך.
אימא: רואים עד כמה אתה סובל. אתה מתאפק בלי סיבה, רק הליכה לשירותים תקל עליך.
רונן: אני לא אלך.


קשה לראות במצוקתם של ילדים שעוצרים את הפרשת הצואה, סובלים מלחץ קשה, ובכל זאת לא משתפים פעולה בפתרון הבעיה. עצירות היא בעיה לא נדירה אצל ילדים. היא מהווה כ- 3% מכלל הביקורים אצל רופאי הילדים ועד 25% מהביקורים אצל גסטרו-אנתרולוגים של ילדים.


עצירות מוגדרת כמצב שבו פעולת המעיים אצל ילדים מלווה בכאב ובבכי, או כאשר תדירות היציאות פחותה משלוש פעמים בשבוע. גם מצב שבו יש סימני צואה בתחתונים, ללא הליכה בתדירות סבירה לשירותים, נכלל בקטגוריה זו. אצל 95% מהילדים שסובלים מעצירות אין סיבה פיזית מבנית לבעיה (כמו מום במעי, למשל), אך לכשני שליש מן הילדים יש סיפור של יציאות מכאיבות לפני גיל שלוש. שכיחות העצירות הכרונית בילדים מתחת לגיל ארבע שווה בבנים ובבנות.


מהן הסיבות הרגשיות להתפתחות עצירות כרונית? כאב ביציאה בעת פעולת מעיים (זיכרון הכאב מפחיד את הילד וגורם לו להימנע מללכת לשירותים), בעיה בדימוי הגופני (חשש של ילד שעם יציאת הצואה עלולים עוד חלקים מפנימיותו להיעלם) וצורך שליטה שלא בא על סיפוקו, המתבטא בהפגנה עצמית של שליטה על הצואה בפרט ועל הגוף בכלל. ככל שההורה לוחץ יותר על הליכה לשירותים, עלולה התנגדות הילד להתגבר.


דרכי הטיפול:

  • הקטנת הלחץ בנושא חינוך לניקיון.
  • הגדלת כמות השתייה.
  • מעבר למזון שמקטין סכנת עצירות (הוספת ירקות, פירות, דגנים, סיבים תזונתיים).
  • שימוש בחומרים משלשלים (למשל, שמן פרפין) על פי הוראות רופא.
  • טיפול התנהגותי, על ידי שימוש בביופידבק, כדי ללמוד הרפיית השרירים הרלוונטיים.
  • פעילות גופנית שמגבירה את תנועת המעיים.
  • התערבות פסיכולוגית שתנסה להעריך את מקום הבעיה בפסיכולוגיה של הילד (פחד מכאב, פחד סירוס, צורך לשליטה) ובפסיכולוגיה של המשפחה (הפניית תשומת לב לילד, מאבקי כוח).


ככל שהילד צעיר יותר, הבעיה לא הופכת כרונית, והטיפול נמשך מעבר לזמן שהבעיה האקוטית נעלמה – סיכויי ההתאוששות גדולים יותר.


"ראיתי בחנות תחתונים שה'קטקטים' מודפסים עליהם. שרה הייתה ועודנה מעריצה של הקטקטים, וקניתי לה שני זוגות תחתונים כאלה. לא היה צורך בשכנוע רב להסביר שחבל להרטיב את הקטקטים. היא בקושי מרטיבה מאז".


סיפורה של האם על דרך הגמילה של בתה ממחישה עיקרון מרכזי בנושאי חינוך בכלל וחינוך לניקיון בפרט: עם כל ילד יש לחפש דרך שונה, שתיגע במוטיבציה הפנימית שלו, כדי להגיע להישגים. יש ילדים שהרצון להיות גדול מדבר אליהם, לאחרים חשוב לחקות את בני הבית האחרים. ישנם כאלה שהרצון לשלוט על גופם יגייס אותם לוותר על הנוחות שבהרטבה. בין הילדים מוכרים אלה שהחיתול הרטוב לא נעים להם למגע, ואילו שרה שמעריצה את הקטקטים לא תסתכן בלהרטיב אותם, ותעשה כל מאמץ להישאר יבשה.


גם בתחומים אחרים של גמילה אפשר להצביע על עיקרון דומה: יהיה ילד שיוותר על המוצץ כדי לא להיחשב "תינוק", יהיה ילד שיתעייף לחפש את המוצץ שהלך לאיבוד, ואחר שישתכנע רק כאשר נסביר לו שמציצת מוצץ תגרום לבליטת השיניים, והרצון שלו להיות יפה ישכנע אותו להתאפק היום בשם העתיד.


כיצד יודעים לזהות את הנתיב הנכון? מתוך מודעות לאישיותו של הילד, ומתוך התבוננות לאחור בדרכים שהיה ניתן לשכנע אותו לעשות דברים או לוותר על אחרים (ויתור על בקבוק לטובת כוס, מעבר ממיטת תינוק למיטת נוער, פרידה בגן, לקיחת תרופה). יש אין סוף צמתים בחיי הילד שבהם נעשה תהליך דומה גם אם פחות מורכב.


לפעמים אני מסתכל על יואב ורואה איך הוא עושה פיפי וקקי. יום אחד אמרתי לחני הגננת,  "גם אני רוצה לעשות בסיר...".


שני היבטים חשובים יש בספרו של כהן אהרונוב רן (רנדה) "לא רוצה חיתול": הרצון לוותר על החיתול מקורו בילד עצמו, ולא ביוזמת המבוגר, ויואב, חברו הטוב, הוא משמש לו מודל להזדהות ולחיקוי. טקסט זה נותן ביטוי לשינוי שחל עם השנים בנושא החינוך לניקיון – כדאי להיות קשוב לילד ולבדוק מתי הוא מגלה סימנים שהוא רוצה "להיות גדול" ולוותר על החיתול. למודל שנותנים החברים יש השפעה על הגמילה, ולכן ההליכה לגן יכולה לעזור מאוד בתהליך זה, וכמובן– תפקיד שני ההורים בהצגת הציפייה לילד, בעידודו, ובטיפול בהיבטים השונים של הגמילה.


ההחלטה לגבי הגמילה היא תוצאה של כמה גורמים: הבשלות הכללית של הילד (פיזית ורגשית), המסרים שהוא משדר לגבי נושא הניקיון, גילו של הילד  (כאחד המשתנים ולא היחיד), ובמידה מסוימת גם עונת השנה (קל יותר לגמול בקיץ מאשר בחורף). רצוי לא להתחיל בגמילה כשמתרחשים שינויים גדולים בחיי הילד (לידת אח, הליכה לגן, מעבר דירה, נסיעת הורים לחו"ל וכדומה).


רותי לאמהּ הנכנסת לשירותים: אימא, אני רוצה להיכנס איתך.


אימא: לשירותים נכנסים לבד. את יכולה לחכות לי ליד הדלת אם את רוצה.
רותי:  למה אסור לי להיכנס? את מתביישת?
אימא: אני לא מתביישת בגוף שלי ולא במה שהוא עושה, אבל יש דברים שכל אחד מאיתנו עושה כשהוא לבדו, כך אנחנו שומרים על הרגשת הפרטיות שלנו.


הרצון לחקות את המבוגר שעושה את צרכיו בשירותים הוא מודל מרכזי, שמעודד את הילד לוותר על חיתול. אולם, במקביל, יש מקום לראות בתהליך ההליכה לשירותים של ההורים הזדמנות לחנך את הילד לגבולות: לא בכל מקום ולא תמיד יכול הילד לשהות עם ההורים, למרות הקרבה הגדולה ביניהם.


במקביל לתחושת האינטימיות יש מקום לבנות גם הרגשת נפרדות. הילד וההורים לא תמיד רוצים אותם דברים עצמם, לא תמיד מרגישים באופן זהה, ויש התנהגויות שנעשות לא לעינם הצופייה של ילדים. לדוגמה, התפנות בשירותים או קיום יחסי מין. חשוב להעביר לילד מסר שאין מדובר בדחיית הילד, אלא בשמירת האינטימיות של הורה כיחיד ושל ההורים כזוג.


לגבי נוכחות הילד כשההורה מתרחץ – האם לאפשר לילד להיכנס? התשובה תלויה בכמה גורמים: נורמות המשפחה (במשפה מסורתית הדבר לא יתאפשר, במשפחה חילונית זוהי אפשרות סבירה יותר), הרגשת ההורים (מי שמרגיש לא נוח כשהילד צופה בו מתרחץ, אין סיבה "שיכריח" את עצמו). גם הורה שנוכחות הילד מרגשת אותו – רצוי שיגביל את נוכחותו. כל הורה יכול לנקוט דרך שונה ואין הכרח ששני ההורים יפעלו כאיש אחד. באותה מידה חשובה גם תגובת הילד – אם הילד מתרגש מחשיפה לאיברי המין, נוגע בהם או נלחץ מגודלם, יש מקום לשקול אם לעודד את כניסתו לאמבטיה בזמן הרחצה. לגבי שאלת גיל הילד, מעבר לגיל הגן יש להפעיל שיקול דעת אם יש מקום שהילד ייכנס לחדר הרחצה, כפוף לכל הגורמים שתיארנו.

התמודדות עם פחד מאסלה:

  • הסבר לילד ששום חלק מגופו לא ייפול לשירותים, תוך שימוש בספר אנטומיה לילדים המסביר את מבנה הבטן, המעי ופי הטבעת.
  • התאמת גודל השירותים למידותיו של הילד.
  • הצעה לילד שיעזרו לו "להוריד את המים" רק לאחר שהוא כבר מחוץ לשירותים.
  • המחשה לילד שחפץ גדול שנופל לשירותים לא "יורד עם המים".
  • חיפוש "כלי נשק" או לחש שינצח את המפלצת: משרוקית, חץ וקשת, רדיו שמשדר שירים.
  • משפטים שהילד יוכל לומר לעצמו כשהוא נמצא בשירותים. ניסוח המשפטים ייעשה יחד עם הילד. למשל, "אני גדול, אני לא יכול ליפול לשירותים, יש לי כלי נשק לנצח את המפלצת", וכדומה.


מהם הסימנים שנותן הילד הבשל לחינוך לניקיון?

  • הוא מודיע להורה שהוא רטוב או מלוכלך קרוב מאוד לראשית תהליך ההתפנות ("אימא מתחיל לצאת לי פיפי").
  • הפרשי הזמנים בין הזמנים שהוא מרטיב או מלכלך גדולים –  במשך זמן לא מבוטל החיתול יבש ונקי.
  • הוא צופה בהורה שהולך לשירותים ומראה התעניינות במעשיו.
  • הוא מבקש שיורידו לו את החיתול כשהוא מלוכלך או רטוב. סבילותו לחיתול לא נקי הולכת ויורדת.
  • הוא מגלה עניין בדיבור על ניקיון ובספרים העוסקים בנושא.







להוסיף תגובה
שם
דואר אלקטרוני
נושא
תוכן

כל תמונה היא סיפור 

*לכניסה לגלריות לחצו כאן

 

 

עוד באו-מאמא

 

ידיים, משפחה, ניוזלטר או-מאמא

ניוזלטר שבועי

אחת לשבוע מקבלים חברי מועדון O-mama ישירות לתיבת המייל שלהם, ניוז לטר הכולל מגוון תכנים בנושא משפחה והורות.

*ההרשמה חינם.

לכניסה לחצו כאן 

 

הרשמה לניוזלטר או-מאמא

שם פרטי
משפחה
דוא"ל
Powered by Artvision | Truppo Websites