ריקי לוי דינר

ריקי לוי דינר

טור אישי על הורות, זהות, נשיות, וכל מה שנוגע בבטן הרכה שלנו.

לכניסה



עוד באו-מאמא


כיצד נציב גבולות ראליים במצבים יומיומיים נפוצים
הילד מסרב לצאת מהמקלחת? הילדה רוצה להיות פיקאסו על חשבון הקירות המעוצבים שלכם? לפני שאתם יוצאים מדעתכם, קחו נשימה עמוקה וחישבו איך להציב גבול הוגן בפני הילדים.
מיכל אוסרי בן אור, מנחה בכירה בדיאדה

אתם ודאי מכירים את המשפט "הוא עבר כל גבול!". ההורים שלנו אמרו זאת עלינו, וגם אנחנו מרגישים לפעמים כך בדיוק בנוגע לילדינו. זה יכול להיות תינוק קטן שמשך מפה מהשולחן ואת מה שעליה, למרות המבט המזהיר שנעצנו בו, או ילד בן שנתיים וחצי שצורח באמצע החנות: "הביתה!".


הורות הוגנת (שוודאי אינה הורות מושלמת) היא זו שמציעה לילד גבול שהוא יכול לעמוד בו, לפחות ברמת ההתפתחות שלו. גבול טוב והוגן איננו מחסום או חומה גבוהה שאנו מציבים בינינו לבין הילד, וזו גם לא האמירה "עד כאן". למעשה, גבול הוגן הוא הזדמנות לקשר נכון עם ילדינו, כך שהם מבינים את מה שנדרש מהם, בהתאם ליכולתם, אך יכולים לא לאהוב את הגבול שהצבנו בפניהם. במובנים רבים, מערכת יחסים טובה עם הילדים שלנו נבנית על היכולת להציב גבולות הולמים, לעמוד בהם, ולאפשר לילדים לצמוח בתוכם.
 

המצבים הבאים מתארים סיטואציות מוכרות כמעט לכל הורה. כדאי להדגיש שתי נקודות שנוגעות לכל המקרים: ראשית, אם החלטתם להציב גבול - הוא צריך להיות ברור ולא "גמיש". אפשר גם להחליט שכרגע לא מתאים להציב גבול (מבחינת ההתפתחות או פשוט כי אנחנו לא נעמוד בכך...), וזה בסדר. אבל אם החלטתם – מוטב לעמוד בכך. שנית, גבול ברור הוא קצר, לא ניתן לפרשנות ויש בו אהבה רבה. כך הילד (בכל גיל) מבין למה התכוונו, ומבין שאנחנו פועלים מתוך אהבה.


איי... התינוק שלי נשך אותי!


כן, זה קורה. יש לך תינוק בן שבעה חדשים, הוא כבר ברנש די גדול שאוהב מאד לינוק, ויום אחד השיניים פורצות והוא מנסה לנשוך את הפטמה. בפעם הראשונה אולי התאפקת, אבל היום זו כבר פעם שלישית ואין ספק – התינוק שלך בודק אפשרות להפוך את השד ל"נשכן"...


מה עושים?


ראשית, להוציא את הפטמה מהפה (שלא תקבלי עוד "ביס"...), ואז להרחיק את התינוק קצת מהשד, להסתכל לו בעיניים ולומר בתקיפות ובשקט: "זה מכאיב לי, אסור לנשוך את אימא". נכון, הוא תינוק ועדיין לא מבין מה את אומרת, אבל הוא בהחלט מבין את טון הדיבור, ומבין שההנקה לא נמשכת.
יש לעשות כך בכל פעם שהוא נושך, עד שילמד. חשוב לא לדבר בטון "נחמד" מדי ולא בחיוך, אלא להיות מאד ברורה ותקיפה, כך שהמסר הלא-מילולי יוכל לעבור.


לא יוצא מהאמבטיה


כבר ערב, את "הרוסה" ורוצה "לגמור את היום", אבל הפעוט בן השלוש שלך מתעקש... הוא לא רוצה לצאת מהאמבטיה, ובכל פעם שאת ניגשת, הוא מוחה נמרצות "עוד קצת...". את יודעת שאחר כך הוא ירצה גם סיפור, ושכך הערב לא יגמר...


מה עושים? 


אפשר להגיד לו: "אני רואה שמאד כיף לך באמבטיה! אתה יכול להישאר עוד, אבל אם זה כך, נצטרך לוותר הערב על הסיפור". הוא נשאר באמבטיה. אחר כך בחדר, במיטה, יבקש כמובן את הסיפור שלו. זה הזמן להראות שאת עומדת במילתך. כדאי לומר באופן ברור: "אני מצטערת שלא אקרא סיפור היום, לא נשאר זמן כי נשארת הרבה באמבטיה. מחר ננסה שוב, ואולי אז יהיה לנו זמן לסיפור". נקודת המפתח היא לשמור על העמדה הזו, כי אחרת הפעוט יבין שכדאי לו גם בפעם הבאה להישאר באמבטיה... הרי בסוף יגיע הסיפור בלאו הכי.


"אמממ, המים של הכלב טעימים..."


התינוק שלכם בן עשרה חודשים, הוא זוחל וטועם מהמים של הכלב. כבר כעסנו, צחקנו, אסרנו − אך דבר לא עזר...


מה עושים?


יש להגיד בקול רם וברור: "אסור לך לשחק עם המים של הכלב" ולהרחיק אותו משם. וכך לעשות שוב ושוב, עד שילמד. אפשרות נוספת שיכולה להתאים היא להרחיק את המים למקום שאליו לא יוכל להגיע. (זה בדיוק מקרה שבו צריך לשקול האם כדאי להתעקש על גבול או להרחיק את הגבול כך שאי אפשר יהיה להעמיד אותו במבחן).


מי שמדליק – מקליק


הפרסומות המצוינות אכן מלמדות היטב את הילדים להקליק את חגורת הביטחון. אבל לפעמים, בגיל מסוים, הילדה שלכם מגלה שזה בדיוק מה ש"מטריף" אתכם. והיא בודקת... אתם נוסעים בכביש ראשי, והיא משחררת את חגורת הבטיחות.


מה עושים?


ראשית, לא מתרגזים מדי – אלא מתרכזים בנהיגה. שנית, עוצרים במקום הראשון שבו זה בטוח, ואומרים: "אסור לנסוע ללא חגורה. זה מסוכן. אנחנו לא ניסע עד שתיקשרי" (אם צריך עזרה, יש כמובן לעזור לה). לפני שממשיכים בנסיעה, כדאי להיות ברורים: "אם תשחררי שוב, אעצור שוב". הנסיעה הזו עלולה להיות מייגעת – אבל היא שיעור משמעותי. בכל פעם שהיא תבדוק, אתם תעצרו, עד שהשיעור יהיה ברור. אגב, לא מומלץ "להעניש קדימה", כלומר לאיים שהיא לא תקבל משהו בבית עד שתיקשר, אלא רצוי לקשור את ההתנהגות שלה לגבול המותאם שאתם מציבים.


"איממממא, שוקולד!"


את עורכת קניות בקניון, ובנך בן השנתיים וחצי רוצה שתקני לו שוקולדים שהחלטת שאת לא קונה. כתגובה הולמת ובוגרת, הוא נשכב על הרצפה וצורח. את היית מעדיפה למות מבושה ומכעס.


מה עושים?


לתגובה הרצויה כאן קוראים "חיבוק דובה". היא נובעת מהבנה שהצרחות על הרצפה צריכות להיפסק, אבל יתכן שהילד נכנס לסחרור והוא פשוט לא מצליח לעצור את עצמו. יתכן שהשוקולד מייצג כל מיני רצונות ותסכולים אחרים: אולי ה"סיבוב" בקניון היה ארוך מדי, אבל אין זה משנה. הצרחות אינן "נגדך", אלא הן מסמנות התפרקות.


"חיבוק הדובה" אומר שאת עוצרת. מחבקת ואוספת אותו חזק (אך לא חזק = מכאיב) ואומרת: "אתה כועס, ואני אעזור לך עד שתירגע".  חשוב לא להרפות ממנו עד שיירגע.
 


שיהיה כבר שקט


התאומים בני השבע משתוללים בסלון. הזמן הוא שבת בצהריים, ואתה רוצה לנוח, לקרוא ספר, עיתון... אבל המהומה אינה נפסקת. שאגת ה"שקט!" שלך עוצרת את הרעש לחמש דקות בדיוק.


מה עושים?


ראשית, לא מומלץ לבקש שקט באמצעות צעקה... זה דבר שאומר גם את היפוכו. הדרך היא לגלות שוב בהירות ולהתנהג בהתאם. אתה יכול להסתכל לשניהם בעיניים ולהגיד להם בשקט ובנחישות: "אתם רוצים להשתולל. זה בסדר, אבל תצטרכו לעשות זאת בחדר שלכם. כאן אני לא מרשה לכם להשתולל". בפעם הבאה שהם יעשו זאת, יש לשלוח אותם לחדר, ללא כעס, אבל גם ללא ויתורים. חשוב שלא להיענות להבטחות, לשבועות ולהצהרות. אפשר לומר: מחר ננסה שוב, ונראה אם תעמדו במילתכם. 


הצייר היצירתי שלכם


ילדכם בן השנתיים לוקח צבע ומתחיל לקשט את הקיר, בשעה שאתם לא רואים, והנה נכנסתם ל"סלון", ולנגד עיניכם "יצירת אמנות"...


מה עושים?


לפני שאתם חונקים אותו, כדאי לזכור שכדי לשים גבול צריך להיות נוכחים. לא רצוי לצפות מילד בן שנתיים שיבין בעצמו את ההבדל בין קיר לבין נייר. כעת, לנוכח היצירה, מומלץ לנסח את החוק בצורה ברורה, ולהסביר שמציירים רק על נייר ולא על הקירות. במקרה הזה, הגיל והשלב בהתפתחות יכולים לגרום לכך שההסבר יישכח בשבוע הבא. וכך אולי כדאי שאת הצבע תזמינו רק לשנה הבאה...


בהצלחה !


להוסיף תגובה
שם
דואר אלקטרוני
נושא
תוכן

כל תמונה היא סיפור 

*לכניסה לגלריות לחצו כאן

 

 

עוד באו-מאמא

 

ידיים, משפחה, ניוזלטר או-מאמא

ניוזלטר שבועי

אחת לשבוע מקבלים חברי מועדון O-mama ישירות לתיבת המייל שלהם, ניוז לטר הכולל מגוון תכנים בנושא משפחה והורות.

*ההרשמה חינם.

לכניסה לחצו כאן 

 

הרשמה לניוזלטר או-מאמא

שם פרטי
משפחה
דוא"ל
Powered by Artvision | Truppo Websites