ריקי לוי דינר

ריקי לוי דינר

טור אישי על הורות, זהות, נשיות, וכל מה שנוגע בבטן הרכה שלנו.

לכניסה



עוד באו-מאמא


הקשבה ועקיבות - כתבה חמישית בסדרה

אחת הסוגיות הקשות שהורים מתלבטים בהן נוגעת לאיזון שבין שימת גבולות ברורים לבין גמישות. מתי אפשר לוותר ולא לעמוד על העקרונות שהוצגו? לכל אחת מהאפשרויות יתרונות. שימת גבולות ברורים מעבירה לילד מסר ברור, מונעת אי ודאות וחוסכת ויכוחים. העולם מוצג באופן ברור וניתן לצפייה. לגמישות יתרונות משלה...
ד"ר עדנה כצנלסון, פסיכולוגית קלינית

ילד: אני יכול ללכת לשחק אצל דן בבית?

אימא: לא. אתה זוכר שהסכמנו שבתקופת הלימודים אתה נשאר בבית אחרי ארוחת הערב?

ילד: כן, אני יודע, אבל גמרנו את ארוחת הערב מוקדם והכנתי את כל  השיעורים, חשבתי שאולי תסכימי באופן יוצא מן הכלל.

אימא: אני שומעת את כל הנימוקים שלך והם נשמעים בסדר, אבל אני קצת חוששת להתחיל עם יוצאים מהכלל.

ילד: בבקשה!

אימא: לא. אני יודעת שאתה מאוכזב ואני מצטערת. ההחלטה שלי היא לא. אני בדיוק עומדת לשים את העוגיות בתבנית האפייה, רוצה לעזור?

ילד: אני לא רוצה אפילו לאכול את העוגיות הטיפשיות שלך (יוצא מן המטבח). דקות אחדות לאחר מכן ממלא ריח העוגיות את הבית.

ילד: בסדר, אני אוכל עוגייה. מתי הן יהיו מוכנות? הוא נוטל כף ועוזר להניח בצק על תבנית אחרת. הוא מדבר עם אמו על דברים אחרים.


מה מאפיין דיאלוג זה? הקשבה לילד  ("אני שומעת את כל הנימוקים שלך"),  הזכרה ברורה של החוקים ("אתה זוכר שהסכמנו"), אמפתיה ("אני יודעת שאתה מאוכזב"), מנהיגות הורית ("ההחלטה שלי היא לא"), הנמקה ("אני חוששת להתחיל עם יוצאים מהכלל"), מתן כבוד לילד  ("הנימוקים שלך נשמעים בסדר"), המשך התקשורת עם הילד למרות אכזבתו ("תעזור לי עם העוגיות").


אחת הסוגיות הקשות שהורים מתלבטים בהן נוגעת לאיזון שבין שימת גבולות ברורים לבין גמישות. מתי אפשר לוותר ולא לעמוד על העקרונות שהוצגו? לכל אחת מהאפשרויות יתרונות. שימת גבולות ברורים מעבירה לילד מסר ברור, מונעת אי ודאות וחוסכת ויכוחים. העולם מוצג באופן ברור וניתן לצפייה. לגמישות יתרונות משלה – ההורה קשוב לילד, ספונטאני, ומוכן לעדכן את החוקים על פי הנסיבות.


כיוון שלכל גישה יתרונות משלה, ההחלטה מתי לעמוד על העקרונות ומתי להגמיש אותם צריכה להביא בחשבון כמה משתנים:


גיל
– ילדים צעירים זקוקים להגדרה ברורה של חוקים.


חשיבות הנושא
– בתחומים חשובים יש חשיבות גדולה יותר לעקביות ההורה.


מידת ההיענות
של הילד לקבלת חוקים בכלל ולחוקים בתחום מסוים בפרט.

יש ילדים שמקבלים גבולות
בלי קושי מיוחד. אחרים רואים בכל גבול שמושׂם נושא למשא ומתן. קל יותר להיות גמיש כשאין סכנה שכל גמישות תתפרש כחולשה או כצעד ראשון במשא ומתן מתיש. גם מאפייני הנושא חשובים: עם ילד הסובל מקשיי הירדמות נהיה גמישים פחות לגבי שינוי שעות השינה מאשר עם ילד שאינו מתקשה להירדם, ילד שדוחה שוב ושוב הכנת שיעורים זקוק להגדרה ברורה ועקבית יותר של התביעה מאשר ילד אחראי.


אישיות ההורה – להורים המתקשים לשים גבולות כדאי לא להסתכן בגמישות יתר שתפתח כל נושא למשא ומתן מחודש.


מידת התיאום בין ההורים – כאשר הגמישות מצד הורה אחד נתקלת בתגובות כועסות מצד האחר, וכל אקט כזה פותח תיבת פנדורה של מתח ביניהם, כאשר הילד מרגיש אשם שהם רבים בגללו – יש לחשוב טוב לפני שמחליטים על שינוי החוקים. למשל: אימא שמשכיבה כל ערב את הילדים בעצמה, כועסת מאוד על אבא שמוכן להוציא את הילדים מהמיטה כשהוא מגיע מאוחר. הגמשה זו של האב יוצרת מתח בבית והרווח יוצא בהפסד. רק כאשר יש סיכום עקרוני בין ההורים לגבי עמדתם המשותפת יש מקום להגמיש את החוקים.


בכל מקרה שבו משנים את חוקי המשחק, כדאי להסביר לילד את הסיבה לשינוי כדי שהילד לא יחשוב שהחוקים הקודמים אינם שרירים עוד. למשל, הערב אני מרשה לך ללכת לישון מאוחר למרות שמחר יש לימודים, בגלל שאבא יחזור מהמילואים ואתה מתגעגע אליו. או, היום נדחה את שעת הכנת השיעורים כיוון שאתה עייף, ומוטב שתנוח לפני שתיגש לעבודה.


דן (5) ואימא בקניון. דן מבקש מאמו שתקנה לו קלפי משחק לאוסף.


אימא:
דן, סיכמנו שאנחנו קונים לך קלפים פעם בשבוע. אתמול קיבלת חבילה.
דן: רק הפעם, עוד היום.

אימא: לא בא בחשבון.

דן מתחיל לבכות ולצעוק. כשאמו מנסה להרגיעו הוא מכה אותה.

אימא (מחבקת אותו בכוח): אני לא ארשה לך להרביץ לי בשום אופן.

דן: מכשפה. הלוואי שהייתה לי אימא אחרת.

אימא: אני אימא שלך, אין ויכוח, ועכשיו אנחנו חוזרים מיד הביתה.

דן: לא אלך עד שתקני לי קלפים. לכל הילדים קונים מתי שהם רוצים.

אימא מתחילה לצעוד לכיוון היציאה. דן עומד. אימא מתרחקת. הוא רץ אחריה בבכי.


שימת גבולות היא אחת המטרות הקשות של החינוך בעידן של דמוקרטיזציה ביחסי הורים-ילדים ובתרבות של שפע חומרי. הילד כמעט תמיד יבקש עוד, וההורה ייאלץ לעמוד מול לחציו, גם כאשר הסיטואציה אינה נוחה לחינוך – בקניון בנוכחות קהל, בבוקר בפתח הגן כשממהרים לעבודה, כשהילד מסרב לקחת תרופה והפיתוי לוותר גדול.


תופעות מסוג זה היו נדירות בעבר כיוון שהסמכות ההורית הייתה ברורה מאוד (אולי ברורה מדי, וגם זה גרם נזק). כיום, כשהורים עובדים חשים אשמים על שאינם נמצאים מספיק עם הילדים, הם מנסים לפצותם על ידי "התחלקות ברווחים": אתה תקבל תמורה מהכסף שהרווחתי, כדי שתסלח לי על הקריירה שאני עושה (או על שעות ההיעדרות המרובות).


חשוב להביא בחשבון שהיעדר גבולות פוגע בילד לא פחות מאשר מפריע להורה – הילד מרגיש מפוחד כשאין מי שמוביל אותו ושם לו בלמים. הוא מרגיש אשם על התנהגותו "הרעה", אינו יודע למה לצפות מההורים בנושאי מותר ואסור, ופוחד לאבד את אהבת ההורים בגלל התנהגותו.


כעסו של ההורה, תחושתו שהוא איבד שליטה ונגרר אחרי תובענות ללא גבול של הילד, פוגעים ביחסים בין ההורה לבין הילד. גם אם לטווח הקצר כביכול זוכים בשקט רגעי, הרי לטווח ארוך הנזק המצטבר לשני השותפים גדול.


דורון (5) משחק כדורגל בבית. אימא, שאסרה עליו שוב ושוב לשחק כדורגל בבית, זועמת.


אימא:
אני אחרים את הכדור עד שתבין שלא משחקים כדורגל בבית.

דורון מנסה להתווכח אך אימא עומדת על שלה.


אפשר להתבונן בסצנה משתי זוויות ראייה. מזווית של שימת גבולות, אמו של דורון צודקת (בתקווה שכבר קודם אמרה לדורון שתיקח לו את הכדור אם יעשה כך, והסבירה לו מדוע אי אפשר לשחק כדורגל בבית). אבל, אפשר להתבונן באירוע גם מזווית ראייה הנוגעת בסיכוי להשיג את הפסקת המשחק.


הסיכוי להפסיק את ההתנהגות הבעייתית גדל כאשר לא מסתפקים רק בבלימה, בלתת הוראות "מה לא", אלא כאשר מציעים אלטרנטיבה שמשיגה באופן חלקי מטרה דומה. ספק אם ההצעה "לך תצייר", או בוודאי "לך תסדר את החדר" משיגה מטרה דומה. אבל, להצעה לפרוק תוקפנות בדרך אחרת – כגון "רד לשחק כדורגל בחוץ", "תקלע בחצים למטרה שעל הקיר", או "תקלע כדורים מספוג לסל שתלוי מעל דלת החדר", "תתופף בתופים" – יש סיכוי גדול יותר להצליח מאשר להצעות שאינן מנקזות מתח באופן דומה למה שעושה משחק הכדורגל.


אם ההתנהגות הבעייתית של דורון אינה מבטאת בעיקר מלחמה בהורים, אלא מהווה דרך לפורקן רגשי והתנהגותי, יש סיכוי להפסיק אותה כאשר תוצע אלטרנטיבה שאינה בבחינת "ריפוי בעיסוק", אלא פעילות שמשרתת צורך דומה. כששימת ברקסים לילד לא מצליחה, יש לבדוק אם ההורה העביר את המסר באופן ברור ועקבי, אם הסביר לילד את האיסור, אם אין זו דרך של הילד לבטא כעס כלפי ההורה, ואם הוצעה לו פעילות מקבילה ודומה מבחינת הצרכים הפסיכולוגיים שהיא משרתת.





להוסיף תגובה
שם
דואר אלקטרוני
נושא
תוכן

כל תמונה היא סיפור 

*לכניסה לגלריות לחצו כאן

 

 

עוד באו-מאמא

 

ידיים, משפחה, ניוזלטר או-מאמא

ניוזלטר שבועי

אחת לשבוע מקבלים חברי מועדון O-mama ישירות לתיבת המייל שלהם, ניוז לטר הכולל מגוון תכנים בנושא משפחה והורות.

*ההרשמה חינם.

לכניסה לחצו כאן 

 

הרשמה לניוזלטר או-מאמא

שם פרטי
משפחה
דוא"ל
Powered by Artvision | Truppo Websites