ריקי לוי דינר

ריקי לוי דינר

טור אישי על הורות, זהות, נשיות, וכל מה שנוגע בבטן הרכה שלנו.

לכניסה



עוד באו-מאמא


התמודדות ילדים עם אובדן ואבל

איך ילדים מתמודדים עם אובדן ואבל? ילדים מסוגלים לתפוש במידת-מה את מושג המוות יותר מכפי שחשבנו בעבר. איך להסביר לילדים שקרוב המשפחה נפטר, האם מותר לבכות לידם, וכיצד נעזור להם (ולנו) להתמודד ולהתגבר על האובדן

לימור דומב

"הנה צלחת לי, הנה צלחת לאמא, והנה צלחת לאבא". המשפט התמים הזה מפי ילדה בת שלוש נשמע שגרתי למדי, אך כשהוא מגיע מילדה שאביה מת לאחרונה, הוא יכול להעיד על התהליך הקשה של התמודדות עם אובדן שעליה לעבור. בסיפורים שאנחנו מספרים להם לפני השינה הנסיך תמיד מצליח להציל את הנסיכה, הילד מבריא ממחלה קשה, הטוב מנצח את הרע והאור מביס את החושך. אבל המפגש עם החיים האמיתיים מזמן לילדים צעירים התמודדות גם עם מצבים קשים, אובדן ומוות. מחלות קשות, מקרי רצח מזעזעים ותאונות קיימים בכל העולם, אך בישראל מצטרפים לכך גם פיגועים, מלחמות, מילואים, קטיושות וקסאמים, וילדים נחשפים פעמים רבות למוות במשפחה, בכיתה או בשכונה, וכמובן בתקשורת.


"ילדים ישראלים נחשפים למוות ולאובדן בצורה שלא ידענו כמותה בעבר", אומרת ד"ר נעמי באום, פסיכולוגית חינוכית, מנהלת יחידת החוסן במרכז הישראלי לפסיכו-טראומה בירושלים. במקביל, בעשורים האחרונים חל שינוי גדול בהתייחסות לתפישת האובדן אצל ילדים ולדרך הנכונה להציג להם את המוות. "אני השתתפתי בלוויה הראשונה שלי כשהייתי בת 29", אומרת ד"ר באום. "בהתאם לתפישה ששלטה בעבר, שלפיה ילדים קטנים לא מבינים מה קורה ואין צורך לחשוף אותם למתרחש. כיום יש מודעות למשבר שעובר על הילד במקרה של אובדן, ולחשיבות של השתתפות ילדים בפרידה מהמת".


תחושת אבל מגיל צעיר
גם תינוקות בני חודשים ספורים מסוגלים לחוש שההורה מצוי בלחץ ובמצוקה, ולהגיב על כך בסימני מצוקה משלהם, כמו בכי מוגבר, בעיות שינה והיעדר תיאבון. ילדים בני שלוש כבר חשים תחושות אבל ואובדן דומות לתחושות של מבוגרים, ומוות של אדם קרוב משפיע על תחושת הביטחון שלהם. אצל ילדים תהליך עיבוד האבל בילדות הוא מעגלי: מוות שאירע כשהילד היה בן שנתיים עלול לקבל משמעות חדשה בגיל 6, וצריך להיות מוכנים לעיסוק חוזר ונשנה במוות מצד הילד.


כיום מומלץ לאפשר לילדים בני חמש ומעלה להשתתף בלוויה, אם הם מביעים רצון בכך. "כמובן בהתאם למצב ולילד", אומרת ד"ר באום. "אם ילד רוצה ללכת ללוויה של אדם קרוב יש לדאוג לכך שיהיה מבוגר פנוי לדאוג לצרכים שלו, אדם שפחות קשור לנסיבות האבל. יכול להיות שהילד ירצה להישאר במקום רק כמה דקות, יכול להיות שהוא יסתפק בנסיעה לבית הקברות ולא ירצה להתקרב לקבר. חשוב שיהיה מי שייענה לצרכיו בזמן האירוע". מצד שני, יש ילדים גדולים יותר שיעדיפו להימנע מהלוויה, וגם זה בסדר. "במקרה כזה חשוב לשדר לילד שזה בסדר, שהוא לא חייב לבוא, שאין ממנו ציפייה לבוא".


אבל עוד לפני הלוויה, איך בכלל מסבירים לילדים את מושג המוות, שבעצם קשה לעיכול גם למבוגרים? "הדבר דומה לשיחות על יחסי מין", אומרת ד"ר באום. "הרבה פעמים ילד בן שלוש שואל את ההורים איך תינוקות נולדים, ולהורים נדמה שהם צריכים לספר הכל מא' עד ת' ולתת הסבר מדעי ומפורט. זה לא נכון. התשובה "התינוקות באים מאמא" יכולה לספק בהחלט את הילד. גם התשובה לשאלה מה קרה לסבא, למשל, יכולה להיות פשוטה: סבא מת כי הוא היה מאוד מבוגר ולא יכול היה לחיות יותר". חשוב לזכור שילדים נוטים להבין דברים באופן קונקרטי. הסבר כמו "סבא הלך לישון לתמיד", או "אלוהים לקח אותו" עלולים לגרום לילד לחשוב שאם הוא יילך לישון הוא ימות, או שאלוהים "יחטוף" גם אותו.


החיים שאחרי המוות
וכיצד עונים לשאלה הקשה "מה קורה למת לאחר המוות?" התשובה קשורה באמונות האישיות של כל אדם. רצוי לשתף את הילד בדעתכם, להסביר כי אין תשובות ודאיות בנושא, וכי זכותו לגבש לו דעה משלו. כמו ביחס למין, עדיף לא לשקר לילדים, אך אם אתם חשים כי הסבר כמו "אמא נמצאת בגן עדן" יקל על הילד, השתמשו בו. אפשר לשאול את הילד מה הוא חושב – לעתים ילדים יוצרים לעצמם הסברים מפחידים במיוחד.


אחרי השבעה, צריך איכשהו לחזור לחיים הרגילים. איך עושים זאת לאחר אובדן של אדם מרכזי במשפחה? מספר עצות של המרכז הישראלי לפסיכו-טראומה:

• היעזרו בחברים ובני משפחה -  בתקופה שלאחר המוות עלול להיות לכם קשה לטפל גם בעצמכם וגם בילדכם. לכן, אל תהססו לבקש מבני משפחה או חברים לסייע לכם מדי פעם בשמרטפות, הסעות, או כל דבר אחר.
• הקשיבו הבהירו לילדכם שאתם שם בשבילו אם ירצה לדבר על תחושותיו, ונסו לעודד אותו על ידי שאלות כלליות. תוכלו לשתף אותו בתחושותיכם, וכך גם תראו לו שאתם מעריכים את דעתו והקשבתו.
• מותר לבכות - מותר לאפשר לילד לראות אתכם בוכים ועצובים, כך הוא מבין כי הרגשות והפגנת הרגשות לגיטימיים, וכך יהיה גם לו קל יותר להביע את תחושותיו. חשוב להסביר לו מדוע אתם מוטרדים ולהדגיש שהדבר אינו באשמתו.
• עזרו לילד לזכור את המת - כמו מבוגרים, גם ילדים מפחדים שהאדם שמת יימחק מזיכרונם. לכן, הקדישו זמן רב ככל שירצו כדי לדבר עם הילדים על המת ולהעלות זיכרונות. התבוננו ביחד בתמונות, שוחחו על זיכרונות נעימים וציירו ציורים.
• הבהירו לילד שהמוות אינו באשמתו - ילדים רבים חוששים שהאדם מת בעקבות דבר מה שאמרו או עשו. לכן, חשוב מאד לחזור ולהדגיש שהמוות לא נגרם באשמתו של אדם כלשהו ובייחוד לא באשמת הילד. לקראת גיל 6 ילדים מתחילים לבצע קישורים לוגיים ולנסות למצוא את הסיבות למוות. קישורים אלו אינם תמיד נכונים, משום שילדים בגיל זה נוטים לחשיבה מאגית, ומשוכנעים שמחשבותיהם יכולות לשנות אירועים. כתוצאה מכך, ילד עלול לחשוב שמחשבותיו או כעסו גרמות למוות, או להאמין שהתנהגות טובה תוכל להחזיר את המת הביתה.
• שמרו על השגרההשתדלו לשמור על היום-יום המוכר, כמו חוגים ושעת ההשכבה, כדי להעניק לילד  תחושת ביטחון וקביעות במציאות מבלבלת.
• שתפו את הגן ובית הספרהגננת, המחנכת ויועצת בית הספר יוכלו לעזור לילד, להיות סבלניות ורגישות יותר כלפיו, ולשים לב לסימנים של מצוקה או בעיות תפקוד.
• אל תתביישו לפנות לעזרה מקצועית - במהלך השבועות והחודשים הראשונים, הילד עלול לבכות, להסתגר בעצמו, לחזור להרטיב במיטה, להתרחק מחברים או להידרדר בלימודים, אך רוב הילדים יחזרו לעצמם לבסוף. אם הילד מתקשה לתפקד, מביע מצוקה קשה או מעלה רעיונות אובדניים, פנו לעזרה מקצועית. תוכלו להיעזר ביועצת בית הספר על מנת להפנות אותו לסוג העזרה המתאים.

 

להוסיף תגובה
שם
דואר אלקטרוני
נושא
תוכן
  • אובדן אורנה מ.ל - 18/12/2008 | 21:55
    • מציאות קשה אך עצובה ואין מה לעשות

כל תמונה היא סיפור 

*לכניסה לגלריות לחצו כאן

 

 

עוד באו-מאמא

 

ידיים, משפחה, ניוזלטר או-מאמא

ניוזלטר שבועי

אחת לשבוע מקבלים חברי מועדון O-mama ישירות לתיבת המייל שלהם, ניוז לטר הכולל מגוון תכנים בנושא משפחה והורות.

*ההרשמה חינם.

לכניסה לחצו כאן 

 

הרשמה לניוזלטר או-מאמא

שם פרטי
משפחה
דוא"ל
Powered by Artvision | Truppo Websites