ריקי לוי דינר

ריקי לוי דינר

טור אישי על הורות, זהות, נשיות, וכל מה שנוגע בבטן הרכה שלנו.

לכניסה




סיפור הלידה של דניאל רז – או כיצד יילדתי את עצמי
14.2.09 זהו היום המשוער ללידה. התכוננתי נפשית ללידה טבעית, בחדר לידה רגיל בבי"ח לניאדו – זה מה שרציתי. את הלידה הראשונה שלי רציתי טבעית ובסוף היא הייתה עם אפידורל, על הגב והסתיימה בוואקום.
ענבל רז
עריכה: אורנה מלכי לבנה

יום לאחר מועד הלידה המשוער, עוד טיגנתי שניצלים והכנתי בשר בולונז שיהיה...


16:40
הלכתי לקחת את ביתי הגדולה (שנתיים ותשעה חודשים) מהגן הנמצא רחוב ליד הבית.
בדרך החלו מחושים קלים בבטן התחתונה. כמו כאבי מחזור.

16:45
התקשרתי לבעלי - לומר לו, שרצוי שייצא כבר ושלא יחכה ל 17:30 כרגיל.
שיתפתי את הגננת של הבת שלי, כאשר התיישבתי לנוח בגן..
בדרך חזרה הביתה התקשרתי שוב לבעלי לוודא שיצא מהעבודה, ולבקש שיודיע לאימו לצאת לכיווננו.

בעלי בת"א, אימו בר"ג.
אני בנתניה – כך שלשניהם יש שעה נסיעה לפחות... בפקקים...
חזרנו הביתה, והכאבים כבר מוחשיים אך רק בבטן התחתונה.
הבטחתי לגדולה שלי שנכין עוגיות שוקולד צ'יפס, וכל המצרכים כבר חיכו על השיש.
לא יכולתי לאכזב אותה, ועשינו זאת.
ואני כאילו אין צירים: מתפקדת, מתכופפת, ולא שוכחת לנשום ולנשוף.
איזה מזל שאלו עוגיות מהירות הכנה וצריך לחכות רק 10 דקות.

הכאבים מתגברים.
התיישבתי על האסלה בחדר ההורים. וביתי הקטנה, איתי.
אסור לי להראות לה מה עובר עלי. שום עיוות פרצוף, אף לא שחרור אנקת כאב.
שיחקתי את משחק הגיבורה.
כשהיא שאלה מה קורה, ולמה אנחנו כל כך הרבה זמן בשירותים, עניתי שאני צריכה קקי ולא יוצא לי. (באותו זמן היא הייתה בשלבי גמילה מחיתול והיה צורך שלא לקשר לה את חדר השירותים והאסלה עם הקשרים שליליים).

18:00
בעלי הגיע, הוציא את ביתנו מחדר ההורים ונותרתי לבדי.
מתפתלת מכאבים.

18:15
מחכים לחמותי שתגיע ונוכל לנסוע לבית החולים. (היא עדיין בפקקים).

18:30
בעלי לקח את הילדה לגננת (רחוב לידנו).
בדקה שסגר את דלת חדר ההורים, צעקתי (והוא לא שמע) יורדים לי המים!
ממש כך מעל השירותים.
הבנתי שצריך לנסוע, והתחלתי להתארגן.
צירי לחץ מטורפים החזירו אותי לשירותים.
ציר אחד מאוד חזק - אחזתי בשתי ידיים בכיור וצעקתי מכאבים.
לקחתי מראה וכיוונתי אותה אל בין רגלי.
הייתה לי פתיחה מלאה! לא האמנתי! ידעתי שלא נספיק להגיע לביה"ח.
ציר כואב נוסף.
צרחתי.
שלחתי את ידי מטה, והרגשתי את שערו של התינוק.
כרעתי .
יד שמאל תומכת בראש התינוק, יד ימין אוחזת בכיור.
ציר נוסף.
שורף, אפילו השמן שקדים שמשכתי מהארון שמתחת הכיור לא עזר לי.
הראש החליק החוצה לתוך יד שמאל.
אני רואה את שערו של התינוק, פניו כלפיי מטה, חבל הטבור סביב צווארו (לא נלחצתי, הוא היה משוחרר).
צירפתי את יד ימיני לתמוך בו, והוא פשוט החליק בעדינות לתוך שתי ידיי.
אני בכריעה עמוקה, על קצות האצבעות, התינוק בידיי, עם גבו אלי. ביד ימיני
שחררתי את חבל הטבור מצווארו וסובבתי אותו עם פניו אלי.
הוא היה יפה, נקי, ברור, ערני ועם צבע חיוני.

ואז הוא אמר לי שלום.

בבכי.
הלכתי כצפרדע צעד-שניים לאחור עדיין בכריעה כדי שהשלייה תצא. והיא פשוט החליקה לה על הרצפה, שלמה!
אז , אחרי שהסתיים שלב הלידה, התיישבתי על רצפת חדר המקלחת שלנו, (אפילו לא הייתה מגבת רצפה) חובקת את בני הקטן.


דלת חדר האמבטיה נפתחה.
בעלי.
המום, פעור פה, עם תיקים ומעילים – מוכן ללכת לבית החולים.
טלפון אחד למד"א, 3 תמונות למזכרת, תנור חימום, חולצות, ומגבות לעטוף את הקטנצ'יק.


מד"א בדקו את השלייה, ובקשו לחבר אותי לעירוי.
קמתי למקלחת, "רק לשטוף שנייה לפני שהולכים, לא אבוא כך מלאה דם",  אמרתי לרופא שנשאר פעור פה..
התארגנתי, התלבשתי ויצאנו עם הקטנ'ציק לבית החולים, שם כל האחיות באו לראות אותנו נדהמות.


דניאל, המלאך, נולד בתאריך 15.2.09 בשעה 19:00 (לערך, לא ממש היה לי שעון), במשקל 3,600 קג', בלידה הכי מרגשת ומדהימה שיכולתי לפנטז או לייחל לעצמי.
הייתה לי חוויה מתקנת ללידה הראשונה.
חוויה שלא אשכח בחיים.

רוצה לספר לנו על חווית הלידה שלך? כתבי ל info@o-mama.co.il ונפרסמה

להוסיף תגובה
שם
דואר אלקטרוני
נושא
תוכן

כל תמונה היא סיפור 

*לכניסה לגלריות לחצו כאן

 

 

עוד באו-מאמא

 

ידיים, משפחה, ניוזלטר או-מאמא

ניוזלטר שבועי

אחת לשבוע מקבלים חברי מועדון O-mama ישירות לתיבת המייל שלהם, ניוז לטר הכולל מגוון תכנים בנושא משפחה והורות.

*ההרשמה חינם.

לכניסה לחצו כאן 

 

הרשמה לניוזלטר או-מאמא

שם פרטי
משפחה
דוא"ל
Powered by Artvision | Truppo Websites