ריקי לוי דינר

ריקי לוי דינר

טור אישי על הורות, זהות, נשיות, וכל מה שנוגע בבטן הרכה שלנו.

לכניסה



עוד באו-מאמא


תורת הבייגלה - כיצד נבחר לילדינו חטיף מזיק כמה שפחות

הילדים שלנו אוהבים לנשנש, ולפעמים זו הדרך היחידה והקלה להשלים ארוחת ערב מחוץ לבית. אבל מה יש בחטיפים שאנחנו מכניסים לביתנו, כמה הם מזיקים לבריאות, והאם אפשר למצוא חטיפים שיהיו מזינים ואפילו טעימים?

ענבר בנג'יו, מהנדסת מזון*

אם נפתח את דלת המזווה בבית כלשהו בעולם - בארה"ב, דנמרק, תל אביב או  בדרום אמריקה, רוב הסיכויים שנמצא שם שקית צבעונית ומרשרשת המכילה חטיפים.

בדנמרק השקית תכיל בוודאי חטיף בוטנים או בוטנים מצופים בשלל טעמים. בארה"ב יהיו בתוכה צ'יפס מתפוחי אדמה, בישראל נמצא כמובן את השקית המפורסמת עם דמות התינוק ובג'ונגלים הרחוקים של דרום אמריקה תהיה זו שקית ניר המכילה בננה ירוקה מטוגנת (זה יותר טעים ממה שזה נשמע). אכילת חטיפים היא חלק מתרבות המקום והבחירה בסוג החטיף היא פונקציה של הרגל, מצאי ובסופו של יום, גם פונקציה של בחירה.


ברוכים הבאים לרגשות האשמה 
מהו החטיף האידיאלי? כזה שהילדים יהיו מוכנים לאכול, רצוי שיהיה טעים, שאפשר להחזיק אותו ביד בלי ליצור בלגן חריג, שלא מצריך התעסקות מיוחדת כמו חימום או קירור ואם אפשר – שיהיה גם בריא ולא יגרום לרגשות אשמה מיותרים.


אז בדיוק בשביל רגשות האשמה אנחנו כאן. כדי ללמוד לבחור עבורנו ועבור הילדים שלנו חטיפים בריאים שיהיו חלק מהתזונה היומית הכוללת. אם נבין יותר מה מכילים החטיפים בשוק, איך מייצרים אותם, על מה חשוב להסתכל ואיך קוראים תווית של סימון תזונתי, נוכל להשתמש בידע שלנו באופן מושכל בזמן הקניות בסופר.


ברור לכולנו כי החטיף האידיאלי הינו ירקות ופירות, אולם יש סיטואציות, מקומות ומצבים המאפשרים לנו להתבסס אך ורק על חטיפים יבשים.


רוב החטיפים היבשים בשוק מבוססים על דגנים כמו חיטה (ביסלי, בייגלה, קרקרים), שיבולת שועל (חטיפי בריאות) או תירס (במבה, דגני בוקר שונים, פופקורן) או על מקורות עמילניים כמו תפוחי אדמה (צ'יפסים) או אורז (אורז תפוח). בכולם נמצא תכולת פחמימות גבוהה (וזה המקום להודות על כך שאופנת מוצרי ה- Low Carb - דלי הפחמימות, דילגה על ישראל בניגוד לרוב האופנות בארה"ב).


מה הערך הגליקמי של ביסלי?
מבחינה כימית פחמימות הינן "רבי סוכרים", מה שאומר כי מדובר בשרשרת ארוכה המורכבת מ"חרוזים" של חד-סוכר. ככל ששרשרת הסוכרים ארוכה יותר, הערך התזונתי שלה גבוה יותר והמדד הגליקמי שלה נמוך יותר, כלומר משך העיכול שלה יהיה ארוך והיא תעניק לנו רמת אנרגיה קבועה לאורך זמן. זאת בניגוד לסוכר לבן פשוט למשל, סוכרוז, זה שאנחנו מוסיפים לקפה בזמנים נטולי דיאטה, המורכב משתי יחידות סוכר (ונקרא דו-סוכר או דיסכריד) ובעל ערך גליקמי גבוה מאד. סוכר כזה גורם לעליה חדה של רמת הסוכר בדם שבעקבותיה באה ירידה חדה ברמת האנרגיה. חלק מחברות המזון הגדולות התחילו בסימון הערך הגליקמי של מוצריהן. כדאי לעקוב אחר הסימון על גבי האריזה, ולהעדיף את המוצרים בעלי הערך הגליקמי הנמוך יותר. 


סיבים תזונתיים הינם סוג של פחמימה עם ערך גליקמי נמוך מאד ואינם נעכלים כלל במערכת העיכול שלנו. סיבים כאלה מגיעים לפעמים ישירות מחומרי הגלם, בעיקר במוצרים המבוססים על דגנים, ולפעמים כחומר גלם נפרד המוסף למוצר. כמות הסיבים בחטיף מסומנת כחלק מרשימת הסימון התזונתי ונרשמת ככמות בגרם ל-100 גרם מוצר (במילים אחרות, זהו אחוז הסיבים במוצר). כדאי להעדיף חטיפים בעלי רמות גבוהות של סיבים תזונתיים. רק לשם השוואה, בלחם לבן פשוט ניתן למצוא כ 3-4% סיבים. מוצרים בעלי רמות 8% סיבים ומעלה נחשבים כמוצרים עתירי סיבים (High Fiber).


מה לגבי שומנים? השומן בחטיפים מגיע משלושה מקורות. הראשון, שומן שהוא חלק בלתי נפרד מאחד מחומרי הגלם כמו חיטה, בוטנים או קטניות (ואז לא נבחין בו ברשימת הרכיבים), השני הוא שומן המוסף כחומר גלם בפני עצמו כמו שומן צמחי (שהוא על פי רוב, שם יפה לשומן מוקשה או סתם מרגרינה), שמן  נוזלי כמו שמן סויה או חמניות או שומנים כמו שומן דקל או קוקוס. המקור השלישי הוא שומן הנוסף למוצר בזמן טיגון כמו בצ'יפס או בביסלי. בשני המקרים האחרונים היצרן יציין את השומן ברשימת הרכיבים. בדרך כלל, כאמור, הרשימה תכלול את הכיתוב הבלתי מחייב "שומן צמחי".


כיוון שבכל מקרה, אפשר להניח כי לא מדובר על שמן איכותי במיוחד או תכולה של חומצות שומן חיוניות (כמו חומצות שומן מסוג אומגה 3) הרי שרצוי לבחור במוצר בעל אחוזי שומן נמוכים ככל האפשר. אחוזי השומן מצוינים גם הם בסימון התזונתי. אם במוצר יש לפחות 2% שומן, על היצרן להוסיף גם פירוט של אחוז השומן הרווי. יצרני מזון מובילים יציינו גם את רמת שומן הטרנס, הבלתי רצוי, במוצר. אחוזי שומן רווי גבוהים ירמזו על שימוש בשומן מוקשה (מרגרינה) או שומנים כמו קוקוס או דקל. בחטיפים המבוססים על בוטנים או אגוזים, חלק גדול מהשומן מגיע מחומרי הגלם עצמם.


על מה עוד חשוב במיוחד להסתכל? על תכולת הנתרן (סודיום) במוצר. גם אותה נוכל למצוא בסימון התזונתי. ברוב החטיפים בימינו נמצא רמות גבוהות ובלתי רצויות של נתרן. ה-FDA האמריקאי ממליץ על צריכה מקסימאלית של 2,400 מ"ג נתרן ביום. חטיף של 25 ג' עלול לספק לנו חלק נכבד מקצובה יומית זו.


בחירה מודעת של חטיפים בעלי ערך גליקמי נמוך, המבוססים על פחמימות מורכבות, עם תכולה גבוהה של סיבים תזונתיים וערכי נתרן ושומן נמוכים, תשפר את התזונה שלנו ושל ילדינו (ותקל על רגשות האשמה). העדפה מכוונת של חטיפים איכותיים תשפר גם את המגוון הקיים בשוק ותאותת ליצרנים להשקיע בפיתוח חטיפים בריאים שילדים אוהבים.

http://www.bengio.co.il/inbar/index.htm

לשאלות נוספות ותמיכה כנסו לפורומים שלנו
להוסיף תגובה
שם
דואר אלקטרוני
נושא
תוכן

כל תמונה היא סיפור 

*לכניסה לגלריות לחצו כאן

 

 

עוד באו-מאמא

 

ידיים, משפחה, ניוזלטר או-מאמא

ניוזלטר שבועי

אחת לשבוע מקבלים חברי מועדון O-mama ישירות לתיבת המייל שלהם, ניוז לטר הכולל מגוון תכנים בנושא משפחה והורות.

*ההרשמה חינם.

לכניסה לחצו כאן 

 

הרשמה לניוזלטר או-מאמא

שם פרטי
משפחה
דוא"ל
Powered by Artvision | Truppo Websites